יצירתיות ...

עד כמה אני מעזה לבטא את עצמי...

 יצירתיות , 

נושא שמעסיק רבים מאיתנו ,אנשי המקצוע בשגרת היום-יום, בבניית מערכי הדרכה , בתהליכי אימון אחד *אחד ובתהליכי טיפול אישיים וקבוצתיים. 

ובכלל בצורך שלנו ליצור ולהביא את עצמינו לידי ביטוי ומקוריות כל פעם מחדש.

 

השאלות שעומדות לפני כל אחד ואת מאיתנו : 

עד כמה אני מעז/ה להביא את עצמי עד הסוף ?
מה מפחיד אותי ? ממה אנו מפחדים ?
מהם מקורות או עולמות ההשראה שלי ?
עד כמה אני מאמין/ה ביכולת שלי ליצור וגם להתפרנס מכך ?
עד כמה אני מסוגל/ת לחלום ולהביא זאת לידי הגשמה ?
עד כמה אני ביקורתי/ת ביחס ליצירתיות שבי ?
 י

הצורך שלנו להיות דומים ומותאמים , לעיתים חזק מאיתנו , מעין צורך השרדותי. 

לא פעם, אני נעשית מוטרדת כשבתי , מפספסת שלבים מהסולם המובנה שלי ושל מערכת החינוך ויוצרת פערים מול האחרים. אני מרגישה שפספסתי כאם , שאולי לא נתתי את הכלים הנכונים ולא לימדתי או הקדשתי את הזמן לכך. ממה אני מפחדת ? האם אני מפחדת שהיא לא תצליח לצעוד במסלול שהחברה מסמנת עבורינו ?

 

ההתמקדות בנושא יצירתיות מאתגר אותי כאם ומאפשר לכולנו "לזוז קצת " ולו מעט מהשבילים המסומנים ולאפשר לעצמינו להעז, לחשוב קצת אחרת, ללמוד לעוף.

אנו לומדים לעוף , אנו לומדים לחלום וליצור כי אנו לא יכולים אחרת.

 

"היצירתיות היא הגורמת לאדם יותר מכל דבר אחר , להרגיש שהחיים ראויים לחיותם …בני אדם רבים התנסו בחיים יצירתיים במידה מספקת להכיר שרוב זמנם הם חיים בדרך לא יצירתית , כאילו הם לכודים בתוך יצירתיות של מישהו אחר או מכונה" רופא ילדים ופסיכולוג דונלד ו, ויניקוט

 

יצירתיות היא הבסיס לתחושת החיות שלנו , תחושת הקיימות שלי , שלך , של כולנו.

יצירתיות היא יכולת אנושית בסיסית : היא הקשר עם משהו בנו המבקש להיוולד, עם דבר חדש המבקש להתבטא . כשהיא במיטבה יש בה אופק,משמעות , מגע עם היסוד החי של העולם.

 

יצירתיות מתחילה בתנועה שבין אמון עצמי לבין בחירה והחלטה. אין כאן מרשם או הצעה ל"איך תעשה זאת בעשרה צעדים" , אלא הצעה להתבוננות בתחושות הקטנות שמעקצצות , בהבזקים הקטנים, בתנועות הצדדיות הלא בטוחות , במקום הריק "במשהו הזה" באי ידיעה, בלדעת לא לדעת, בקול הפנימי המבקש שנקשיב לו, בהכרה ובהבנה של היכולת הטמונה בנו , כבני אדם, לבחור אחרת.

 

על מנת שהיצירתיות תיעשה לחלק מחיינו ולא מעין טרנזקציה חד פעמית הקורית פעם ב…בעת "הארה מופלאה" עלינו לבחור בה שוב ושוב ושוב. ההקשבה לדחיפות השקטה מאפשרת למהות היצירתיות להיכנס לחיים, ולבחור בה, כל יום מחדש.

 

הרבה טוענים שהם לא יודעים איפה להתחיל. חשים מעין תחושת "תקיעות" . לפעמים אין להם אפילו קצה חוט , נקודת התחלה. חלקם טוענים "שאין להם את זה" ובוחרים במקצועות אפורים ומייצגים עמדות בלתי יצירתיות כלפי החיים. אחרים, החשים "שיש להם את זה" ויש להם הרבה רעיונות שמנקרים בראשם, נעצרים ומגלים כי כבר חשבו על כך קודם , מגלים שהרעיון שלהם משומש, מישהו היה שם קודם לפניהם.

 

ואלה שגילו רעיון מקורי , לא יודעים איך לגשת אליו ומצד שני, רועדים מפחד "שמא יחטפו" להם אותו וחוששים בשל כך מלשתף אחרים. אך אם לא נשתף, איך נקדם אותו ?

 

הפחד לקפוץ או לצלול ,קשור לחשש הלא מודע מפני היבלעות במשהו גדול ממני , באותו מרחב תת קרקעי של רעיונות וגילויים שעלול לגרור אותנו מהחיים הרגילים אל משהו שהוא קסום (אולי) אך גם מסוכן לשגרת חיינו . והרי השגרה שלנו מגוננת עלינו , עוזרת לנו להעביר את הימים והלילות מבלי ליפול למנהרות.

כאשר המקום החסר מופיע , הוא מציב סימן שאלה מעל לדרך שבה צעדנו עד כה , ומעלה את החשש שנהפוך לשונים ממה שמקובל סביבנו. פחד זה קשור ברוב המקרים למערכת האמונות , הדרך בה למדנו למדוד ערכים אלו מול אלו, כסף מול הגשמה, להחשיב ערכים מסוימים ולהמעיט בערכים של אחרים, בהתאם לאמות המידה החברתיות והתרבותיות סביבנו.

מערכת אמונות יוצרת חסמים בגודל של הר המונעים מאיתנו להעז, לפרוץ את המסגרת. האתגר שלנו להסתכל מעבר ליכולות שהחברה מעריכה כי הן מוגבלות ומגבילות: מגבילות אותנו מלראות את העושר הטמון בנו , הן מגבילות אותנו מלהתנסות, חוסמות אותנו מלהגיע למקומות שאליהם אנחנו יכולים להציץ לתוכינו ומחוצה לנו.

המהות היצירתית נתונה בידי כל אדם. אם נניח לרגע את השאלה "מה ייצא לי מזה ?" ולא נעסוק באיכות ההמצאה או היצירה , נחוש את רגע הגילוי את ה"אהה" הזה .

החיבור העמוק הזה בין ההקשבה לאירועים החיצוניים המתדפקים על דלתינו לבין ההקשבה הפנימית והחיבור לעומק הרגשות שבתוכינו, יוצר את רגע הגילוי.

כמו ההקשבה לשיר ששמענו פעם ופתאום המקצב , המילים נוגעות בנו באופן אחר , והנה זה קורה…הקשבה אחרת יוצרת ומזיזה משהו אחר בתוכינו.

החיבור בין העולמות יוצר הדהוד של החושים ומאפשר חשיפה של המהות. תחושה של מגנוט אל עולמינו הפנימי , למה שפגשנו כבר בדרכינו למה שכבר קיים בתוכנו .

ההדהוד יוצר בתוכינו את ההתרגשות, את התחושה של החיבור הבלתי מוסבר ,התרגשות של אי יכולת לזוז ממקומנו מרוב פליאה , אילו מהווים סימנים לאפקט המגנט.

המהות היצירתית תחל בשעה שנרשה לעצמינו להסתבך קצת, ליצור את החיבור , לנסות דברים שגורמים לנו הנאה , ולהתבונן במה שחסר לנו . זה יקרה. משהו יזוז בנו .

ואולי לא נבין עד הסוף מה קרה.

אבל ברגע שנבין שהמפתח נזרק לעברינו , ונפתחה דלת , עכשיו ההחלטה בידינו אם אנחנו באמת מוכנים להמשיך לצעוד פנימה.

 

בחירה,  החלטה,  מימוש

אלוהים בורא וכך גם אנחנו.

כדי שהרעיון ירקום עור וגידים וימומש , עלינו להסכים לבחור בו ולהחליט להתחיל לעשות את הצעד למימושו. לבחור נקודת התחלה , לצקת "חומר" לתוך המחשבה , ואז לבחור שוב ושוב , לעיתים אינסוף בחירות , לנוכח כל מהמורה או פיתול שבדרך.

כדאי לדעת וחשוב שנפנים, כי ליצירה יש גם רצון משלה , ברגע שאנו משחררים אותה לאור , יתכן שנופתע מאד מיצירת חיינו , כפי שאלוהים הופתע לנוכח התנהגותם של חווה ואדם .

אדם היוצר את חייו ואת יצירותיו הוא אדם בוחר , או לפחות אדם המכיר את החלק הבוחר בתוכו. אנשים החיים את חייהם מתוך תחושה של "אין ברירה" ו "ככה זה בחיים" ומעדיפים לוותר מאשר להעז…יתקשו מאד ליצור.

 

 

ההכרה ביכולת לבחור הכרחית כדי להתחיל להגשים .

זה מה שיפה ב-להיות בורא אמיתי : כל הזמן צריך לבחור, להחליט החלטות חדשות שמובילות למקומות חדשים , שיוצרות הזדמנויות ליצירת חדשות .

בחירה מודעת איננה קלה, והיא גם לא מבטיחה תוצאות , אך בהעדרה לא תיתכן אפשרות לתנועה.

בנקודת הבחירה , אתם ניצבים לבדכם , מביטים מעל על מה שמשתרע לפניכם , ובוחרים אם להחליט לקפוץ אל עבר הלא ידוע או להחליט להמתין.

ההגשמה לא תתחיל אפילו רגע אחד לפני הקפיצה . אם יש לכם רעיונות לסדנה מיוחדת בתחום המקצועי שלכם, אם אתם הוגים וממשיכם להגות בכך , אבל לא מכינים עלוני פרסום ולא שולחים דוא"ל לרשימת התפוצה שלכם – הסדנה שלכם לעולם לא תתקיים.

ספר שמאד רציתם לכתוב לא יתפרסם לעולם אם לא תתחילו לכתוב את המילה הראשונה- זו המפחידה מכולם.

גם כאשר כל אחד מאיתנו מכיר באיכויות הטמונות בתוכו , ואפילו מזהה את כיוון השינוי הרצוי- שום דבר לא יקרה עד שאנחנו לא נקבל את ההחלטה הראשונה.

קבלת ההחלטה מאפשרת לנו להתחיל להניע את גלגלי השינוי .

ההחלטה, כל החלטה , היא הודעה ברורה , המאפשרת לתנועה היצירתית להתחיל .

ההחלטה היא המתג המפעיל אותה , שכן אדם יוצר הוא אדם בוחר ומחליט .

להתבונן, להקשיב , לבחור, להחליט ולעשות את הצעד , כי ללא תכנית פעולה , היצירה תהפוך לעודרעיון שצץ בראשכם ונותר מיותם, אי שם במגירות הלב או המחשבה.

אני מזמינה אתכם להקשיב לקולות הפנימיים , לבחון אילו קולות סביבנו תומכים בקולות הפנימיים , אילו קולות מציעים לסייע ? ולרקום תכנית פעולה ליצירת חייכם.

 

כי אם יוצאים מגיעים למקומות נפלאים " ד"ר סוס

פורסם בניוזלטר "אביגיל גליבטר-פיתוח ארגוני והדרכה" מאי 2012)

 

מאמרים נוספים באתר

להצטרפות לניוזלטר שלנו